<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' מקואות</h1>
<h2>דף יב:</h2>
והיכא דלית ביה ארבעים סאה ואייתו מים שאובין ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי, דכי אתא רב דימי אמר שאובה שהמשיכוה טהורה. ודברים שפירש הרב אלפאסי ז"ל שכותב בזה הלשון לכאורה משמע שמתיר לעשות מקוה ממים שאובים, ובלבד שלא יפלו מכח גברא למקוה ולא משוי חילוק, אלא אפילו שאובה רוב מן הכשר שיהיו במקוה בידי שמים כשר, ולפי זה קשה עלה דברי רב אחא משבחא שכתוב בזה הלשון אי מקוה חסר הוא ונפלו לגויה שלשה לוגין מים שאובין פסלינהו, ואי אמשכינהו מאבראי אגב מרזבא וכו' ואזלו למקוה כשר, דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן שאובה שהיא משוכה טהורה ואצטרופי נמי מצטרפי לארבעים סאה דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר גב שיש בו כ"א סאה ממלא י"ט בכתף ופותקן למקוה שהשאובה מטהרת בריבויא ובהמשכה, ואי אמשכינהו אידי מרזבא למקוה פסלוהו דתניא צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, עד כאן לשונו זצ"ל. ונראה מדבריו כי הא דרב דימי ור' אליעזר בן יעקב לא פליגי אהדדי, ומשום הכי ילפינן הלכתא מתרויהו, הילכך צריך לפרש דדברי רב דימי אמר ר' יוחנן שאובה שהיא משוכה כולה טהורה לומר שאינה פוסלת לא בתחלתה ולא בסופה שאם י' סאין כשרין במקוה ונפלו בו ל' בהמשכה הראשונים בהכשירן הם וכשיבואו עליהן ל' סאה מי גשמים הרי המקוה שלם זהו סופן שאמרנו, וכן אם היה כל המקוה כולו שאוב שנמשך ואחר כך נפלו בו מ' סאה כשרין הרי נעשה מקוה בתחלה וזהו תחלתן שאמרנו, וכל מקום השאובה עצמה הנמשכת אינה עולה להכשר מקוה עד שיהיה שם רוב מן הכשר לדברי ר' אליעזר בן יעקב, ודוקא נמי שתהיה נמשכת על גבי קרקע מרחוק הרבה שכבר כלה כח המשליכן קודם שיפלו למקוה, ולזה הפי' של רב דימי שאנו מפרשין שלא נאמרו להכשיר מקוה ממנו לכתחלה, אלא שבא ללמד שאע"פ שמים שאובין פוסלין את המקוה הני מילי כשנפלו למקוה מכח גברא או מכח כלי, אבל אם לא נפלו למקוה מכח גברא שמרחוק הרבה נתגלגלו מן הקרקע למקוה אינן פוסלין לדברי הרב אלפאסי ז"ל שלא הביא דברי ר' אליעזר בן יעקב בהלכותיו, יש ללמוד שלדעת הרב אלפאסי ז"ל אסור להמשיך מים שאובין מרחוק הרבה להשלים מקוה חסר אפילו לוג אחד, ולא הביא דברי רב דימי בהלכותיו אלא ללמוד שאין פוסלין את המקוה החסר שכשירדו עד אותו מקוה מי גשמים והשלימוהו שפיר דאמי לטבול בו, אבל בלא השלמת מי גשמים לא התיר שאין ללמוד היתירא זו אלא מדברי ר' אליעזר בן יעקב אם הלכה כמותו.
מלא הין מים שאובין, כלומר והם י"ב לוגין, שהסאה ששת קבין וקב ארבעה לוגין, נמצא שכ"ד לוגין יש בסאה וההין הוא חצי סאה. שחייב אדם לומר בלשון רבו, כלומר וא"ת למה לא אמר בפירוש י"ב לוגין, משום שרצה לומר באותו לשון עצמו שלמד מרבו, וכן רבו מרבו קבלו בזה הלשון ולא רצו לשנותו חייב הוא התלמיד להעיד על רבו באותו הלשון שקבל ממנו. וב"ש אומרים אין פוסלין אלא א"כ נפלו לתוכו תשעה קבין דהינו ג' הינין כלומר סאה וחצי סאה, שמצינו שיש להם מעלה בפני עצמה שמטהרין את הזכר שראה קרי ואסרוהו חכמים שלא ילמוד תורה עד שיפיל על עצמו תשעה קבין מים אפילו שאובין, כדי שיבא המעשה ההוא בצער ולא יתבטלו התלמידים מתלמוד תורה ולא ירגילו עצמן לראות בעיניהם דבר שיביאם לידי קרי בלילה ויהיו אסורין ללמוד תורה, עד שבאו שני ג(ו)רדיים משער האשפתות, לא שני גדאים, כלומר נעשו תיישים, ר"ל תלמידים קטנים נעשו חכמים, ושמעיה ואבטליון קבלו מאנשי כנסת הגדולה שאפילו ג' לוגין פוסלין אותו, ודוקא שהמקוה ההוא היה חסר קרטוב אחת מארבעים סאה בשעה שנפלו לתוכו, ואפילו לא נפלו שם בבת אחת אלא זה אחר זה, ואפילו משלשה כלים שלא היה מעולם בכלי אחד שלשה לוגין בבת אחת, וכ"ש אם היו שם שלשה לוגין שאובין בבת אחת, ודוקא משלשה כלים אבל אם נפלו מארבעה כלים שם למקוה אין מצטרפין לפסלו, ודוקא שנפלו שם בשוגג הוא דלא מצטרפי אם נפלו מארבעה כלים, אבל אם נפלו שם במתכוין ואפילו ממאה כלים מצטרפי ואפילו לזמן מרובה, כלומר קרוב קרטוב בכל שנה ושנה, וכן מתפרש במסכת תמורה [י"ב ע"ב].
